ממזר נבואי שמתרפק על עצמו

"צדק או לא צדק?"

במסגרת התקפי הכתיבה שחוויתי לפני יותר משנתיים, ליתר דיוק ב – 13 לפברואר 2009, סיפקתי את ייצרי באמצעות תגובה אקראית באתר עין הדג לפרסום הטיזר הראשון לסרטו החדש, דאז, של טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד". בדיוק מכיוון שהיה טיזר ותו לו, לא ממש ניתן היה להבין ממנו מה קורה בסרט (שטרם היה מוכן באותה העת) מלבד העובדה שמדובר בסרט על מלחמת העולם השניה, שיש שם יהודים אלימים והעובדה שהסרט הזה הוא מחווה לז'אנר מאוד מסויים, דבר שאף פורסם קודם לכן עוד בשלבים מוקדמים של ההפקה. על כן, עיקר הדיון באתר עין הדג היה ספקולציות כאלו ואחרות (האם זה סרט שואה? האם מדובר ברימייק?) על מה שיהיה או לא יהיה בסרט הכל כך מדובר הזה.

לא מזמן נזכרתי בתגובה הספקולטיבית שפירסמתי ותהיתי כמה מתוכה התברר כנכון, עכשיו כשכבר ראיתי את הסרט פעמיים ונושאו הפרובוקטיבי נידון תחת כל עץ רענן. אם כן, כך זה נראה:

בעיני, לכל הסרטים של טרנטינו יש קו מנחה ברור. הוא לוקח ז'אנר קולנועי, לרוב לא מוערך במיוחד, מזריק לתוכו את עולמו האישי, וכך נוצר סרט מקורי לגמרי שבתוכו מתגלמים כל הדברים הקבועים שמעניינים את טרנטינו. לפעמים זה יוצא יופי, לפעמים פחות, אבל בכל אופן זה הקטע. בין אם זה סרטי גנגסטרים זולים, סרטי קונג פו/סמוראים או סרטי אקספלויטיישן, בסופו של דבר כולם יושבים ומדברים על קולנוע, קומיקס ומזון מהיר.

לטעמי, מלבד "חסין מוות" שלמרות אורכו בכלל לא הרגיש לי כמו סרט שלם (ועל כן לא מצאתי בו דבר מלבד חלטורה מהנה למדי), בשאר סרטיו תמיד היה במה לחפור ולחפש, או במילים אחרות – הם היות יצירות שלמות ומעניינות.

גם הפעם, נראה שטרנטינו לקח על עצמו ז'אנר קיים וישן ועשה את אותו הדבר בדיוק. הוא לא המציא כאן כלום. בשנות השישים והשבעים נוצרו עשרות סרטים מסוג זה – סרטי פעולה שחפים מכל יומרה של דיוק היסטורי או העברה אמינה של זוועות הנצאים, ופשוט משתמשים באירועים האלה כקרקע לאקשן, קרבות אקדחים, מכות, איזה בלונדינית שהיא לפעמים גרמניה שעברה לצד של הטובים ולפעמים אחת מהטובים שהיא בעצם חפרפרת נאצית, והכי חשוב – הומור. נדיר למצוא שם מחנות ריכוז וגטאות וזירת ההתרחשות העיקרית של הלחימה הייתה בדרך כלל אחוזות קלאסיות מפוארות שתפקדו כמפקדות של קצינים נאצים מרושעים בחלקים שונים של אירופה הכבושה. גם תכליתה של הלחימה בסרטים האלה הייתה לרוב שולית במיוחד. מעולם לא דובר על קרבות ענק רבי משתתפים וגורליים שאמורים להטות את תוצאות המלחמה, אלא במשימות נקודתיות טיפה אידיוטיות כמו השמדה של תותח מיוחד שהנאצים פיתחו או התנקשות המונית בקצינים נאצים ברגע נדיר של ארוחה משותפת במקום מסוים. גיבורי הסרטים האלה לא היו חיילים יפי בלורית קלאסים, אלא אסירים ואפילו נידונים למוות, קצינים שסרחו או פישלו או אסופה של טיפוסים מלאומים שונים כשלכל חד מומחיות מסויימת. למיטב הבנתי, הסרט הראשון שהיווה בסיס לז'אנר הזה היה "תותחי נאבארון" מ-1961 שהיה פשוטו כמשמעו סרט אקשן(ואף היה לו סרט המשך מזעזע). לאחר מכן הגיע "הבריחה הגדולה" מ-1963, שאמנם מבוסס על אירוע אמיתי, אבל רחוק מאוד מהמציאות, כאשר הדגש היה על אקשן ולא שחזור היסטורי, גם צ'ארלס ברונסון היה שם. אולם, הסרט שלמעשה הגדיר את הז'אנר באופן המובהק ביותר היה "12 הנועזים" שבו כבר חל שימוש במודל "אסירים רצחניים שנשלחים למשימת התאבדות מטעם בנות הברית לחסל כמה שיותר נאצים באיזה אחוזה אירופאית", גם צ'ארלס ברונסון היה שם (ואף היה גם סרט המשך ב-1985). אח"כ הגיע "הנשרים פשוט עם שחר" ששוב היה סרט אקשן(עם קלינט איסטווד), ועד מהרה הז'אנר היגר לאיטליה והדרדר לתהומות נשיה קולנועיות כשאחת מהן היא גם היצירה "Quel maledetto treno blindato" או בשמה האנגלי "The Inglorious Bastards". בל נטעה, לפחות לפי מה שכתוב על עלילת הסרט של טרנטינו, אין ממש קשר בין הסרט שלו לזה האיטלקי חוץ מהיותו שייך לאותו ז'אנר מדובר. למיטב הבנתי ממה שנכתב על הסרט החדש עד כה + הטריילר לעיל, אנחנו נמצא שם את כל או רוב המאפיינים שהזכרתי.

החידוש היחידי בסרט של טרנטינו שאינו לקוח ישירות מהסרטים הרבים עימם הוא מתכתב הוא עובדת היות אותם חיילים גיבורים ובעייתיים יהודים, ובכך הגדיר את ה "Jewsploitation", שזה מבריק מחד, אבל כמובן יעורר עליו את עדת המתעצבנים מאידך.

ובכן, מכיוון שזוהי הזדמנות מצויינת במיוחד לטפוח לעצמי על השכם, אז כן, קלעתי לא רע בכלל ואפילו יותר מזה.

יופי.